יסמין ברגנר | תערוכת יחיד
גלריה ארטנס | בית למחול עכשווי | קיבוץ עין שמר
2011
Embodiment of mind
על הפנמה גופנית בעבודותיה של יסמין ברגנר
עבודותיה של יסמין ברגנר מתכנסות אל תוך מרחב הלא- מודע ואל תוך סמלים ארכיטיפים באמצעות נוכחות פיזית. התהליך מתהווה באמצעות תנועה אותנטית בחלל (מטאפורית וממשית) ובסופה של כל "תנועה" ישנה התחברות אל ההכרה בסמלים שהצטברו שם.
היא מרפרפת כפרפר בין מדיומים שונים: צילום (שהוא בעצם תיעוד של פרפורמנס), ציור, רישום ופיסול. עם זאת ניתן להבחין שבכולם מתקיימת זיקה לאותו עיסוק מתמשך בייצוגים של חוויה נפשית באמצעות הגוף. הדמויות שבצילומי הפרפורמנס מדברות באמצעות גופן- את המרחב הנפשי שהן מצויות בו. נחשפים עומקים נפשיים ותרבותיים אשר במובן מסויים מצויים בדרך כלל הרחק מן העין. קרביים נחשפות ונחקרות, באופן שהוא גם אינטואיטיבי וגם מובהק, אנליטי ובוטה.
במובן זה ניתן לומר שיסמין ברגנר נוגעת בטאבו. נוגעת בעצבים חשופים, בחוויה של כאב, של רצון להוציא דברים "אל האור"…..דרך העור…. כדי להביא אל פני השטח, אל המודעות- מצבי הוויה שמעבר למילים.
צילומים: שיתוף פעולה בין יסמין ברגנר והצלמת ג'וד מוסקוביץ
Embodiment of mind
בעבודתו האמנותית כיוצר ורקדן המשתמש בכלים של אימפרוביזציה, מחבר שחר דור את תלמידיו אל החוויה האינטואיטיבית המגולמת בתנועה ספונטנית במרחב. ניסיון להגיע לתנועה שאין בה "תיאור" אלא "היא" היא עצמה הדבר. זהו מצב שבו אין שימוש באנליזה של ה"מיינד" אלא הפנמה טהורה של ה"מיינד" וגילומו בתנועה. בתוך החלל ה"ריק" הזה נוצר מרחב ספונטני, "ריקות מפרה", המאפשרת היווצרות בלתי פוסקת של תנועות חדשות בחלל עד אינסוף. בתנועה אותנטית ישנה שיכחה- עצמית , מדיטטיבית, היכולה רק בסיומו של תהליך תנועתי, להבין את עצמה. אך רק בדיעבד.
כך, בעבודותיה של יסמין ברגנר ישנה הפנמה גופנית של חזון (או חלום) מטאפיזי. היא יוצרת "פסלים ספונטניים" מחימר טרי אשר בסוף הפרפורמנס מופשטים מצורתם וחוזרים אל הדלי. כמו במשפט התנ"כי "מעפר באת ואל עפר תשוב"….הגלגל האינסופי של חיים ומוות מתגלם בפעולה הפרפורמטיבית. החימר הוא העפר, בסיס הבריאה. העבודות מנסות לשים את האצבע על מה שאינו נצחי– לבין מה שהוא על- זמני.
בעבודות הציור מתקיים ריקוד של כתמים וצבעים הנבנים לכדי הפשטה מפורטת. את הציורים ניתן לראות כציור מופשט או סוג של נוף, וכן ניתן לקרוא אותם כאיברים פנימיים, פסלים המתקיימים בחלל. אובייקטים מופשטים אשר "תלת- מימדיותם" מתעצמת בעקבות הדיאלוג גם ה"חלל הריק" שבציור. גם ברישומים כמו בציורים מתקיימת אינטנסיביות והתמקדות מדיטטבית כאילו כל קו עפרון וכתם צבע עובר תהליך של "מיטוזה"- התחלקות אינסופית של תא. מעל כל העבודות מרחפת נוכחות ה "עין"- התבוננות ברקמה החשופה.
ההתבוננות חסרת המנוח והנגיעה ב"פצע", בטאבו, המתקיימת בכל העבודות בצורות שונות, באברי החישה שלנו, מביאה לתהליך של הפנמה ובעקבותיו, לטרנספורמציה ושינוי. שהוא הדבר שכולנו מנסים להגיע אליו. בצילומים, דרך האקט הפרפורמטיבי, נוגעת יסמין במטאפיזי- בחוויה שאין לה שם, דרך השפה של ה"מחווה" (ג'סטה) התאטרלית, הפרפורמנס.
ניתן לקרוא את הצילומים ביחס למה שהם לא. הם אינם צילום במובן הרגיל, הערך האסתטי שלהם נובע מתוך היותם תיעוד של פרפורמנס, הסיטואציה המתרחשת בתוכם ולא רק בשל האפן שבו הם מוצגים. זהו פרפורמנס – עם תודעה של אמנית פלסטית ויצירות פיסול וציור לוקחות חלק כפרופס בתוך המרחב הצילומי.
(בהקשר זה ניתן להזכיר "אבות ואמהות קדמונייםות /עכשווייםות המצוייםות באותה מסורת של עיסוק אמנותי, כמו לדוגמא: רבקה הורן, מאתיו בארני, ויטו אקונצ'י, ברוס נאומן ואנה מאנדיאטה וכמובן ה'אב הקדמון' יוזף בויס. כולם אמנים שיצירתם מתקיימת בחיבור בין מדיומים של פרפורמנס ואמנות פלסטית, אשר השפיעו עמוקות על האמנית).
הצילומים מקיימים בתוכם רבדים על רבדים, משמעויות ואנקדוטות הלקוחות מתרבויות קלאסיות עתיקות, ממולטי- קלצ'ר, ועד למשמעויות אישיות וכך נוצר שיח עם ה"מיתולוגיה" האישית המתקיימת בכל אדם ואדם וראיית האדם עצמו כיחידה הוליסטית המורכבת מריבוי – אישיויות החבויות בתוך הנפש. כך למשל בצילום השחור- לבן "דליים", ישנה זהות מתעתעת אשר במבט ראשון לא ברור אם זה גבר או אשה.
השמאן השבטי מחבר בין האישי לאוניברסלי. בדומה לכך בעבודות הפרפורמנס של ברגנר זולגים סמלים אישיים אל תודעה קולקטיבית. כפי ששמאניזם משמש כפעולה מתווכת בין הפיזי למטאפיזי, כך בעבודות, משמשת ההפנמה הגופנית ככלי קיבול מכיל בדומה לאם, כוונה לא – מודעת של המיינד והעל- מודע הקולקטיבי.
העבודות מצליחות להעביר "בוטות" יציבה ומוכלת, באופן מרוכך אך לא מתנצל. הכאוס והאפלה המתקיימת בעבודה "מלאך המוות רכוב על סוס" (מחווה לדירר) מודע לעצמו ובעל הומור עצמי, עד אשר הוא מצליח להלעיג על המוות במהלך פאנקיסטי. במילים אחרות, למרות הדארק הקיים בעבודות, חשוב להדגיש שישנה תפיסת האמן כשאמן ואת האמנות כתהליך של אלכימיה, טרנספורמציה וריפוי, ממקום של אמונה עמוקה בכוח עליון, הכרה בכך שיש חומר אפל ביקום, נשגב מבינתנו.
שחר דור ויסמין ברגנר
מאי 2011
פרפורמנס מאת שחר דור
פסטיבל קולטורה עין שמר ערב הפתיחה
A Matter of Light | תערוכת יחיד ליסמין ברגנר | גלריה ארטנס | בית למחול עכשווי | קיבוץ עין שמר | 2011
