הצפייה בעבודה היא מאד אסתטית, כמו אסתטיות ציורית, שהופכת חזרה לחומר. אנו חווים את תחושת השיעבוד ואת תחושת העליצות והגילוי, ועוברים עם האמנית בעלת השיער הארוך את האודיסיאה הנשית – בחזרה איטית ומדוייקת, שלא נשכח שום פרט, שהידע אותו היא עיבדה בדרכה הארוכה יחרט בנו כמו הקעקועים על גופה של יסמין ברגנר

עבודותיה של יסמין ברגנר מתכנסות אל תוך מרחב הלא- מודע ואל תוך סמלים ארכיטיפים באמצעות נוכחות פיזית.

העבודות מתארות תהליך אישי שבו ארכיטיפים מקבלים משמעות אישית. עבודות פיסול ספונטניות המתרחבות לרבדים נוספים על ידי פעולת פרפורמנס המתייחסת אליהן

המקעקעת יסמין ברגנר תביא בכנס השפה העברית את ההיבט הרוחני והתרבותי של הקעקועים משחר האנושות ועד ימינו

עלינו להטות אוזן, להגיב ולהכיר בחשיבותה וחיוניותה של הנוכחות התמידית של המיתוס. התשתית התרבותית האנושית משתנה תדיר, זהו מרחב גמיש המתבסס על זיכרונותינו ותודעתנו הפרטית והקולקטיבית

אנו אוצרים זיכרונות בגופינו, אנו אוצרים תשוקה וכאבי לב. אנו אוצרים שמחה, רגעים של שלווה שמיימית. אם אנו רוצים שתהיה לנו גישה אליהם, אם אנו רוצים לנוע לתוכם ודרכם, אנחנו חייבים להכנס אל תוך גופינו…הגוף שלנו מספר סיפורים

כל מה שמתהווה ובא לידי קיום, מתהווה באמצעות תבניות על גיאומטריות ביולוגיות ונפשיות כאחד…

פצע האם הוא הפצע הבין – דורי המועבר מאם לבת לאורך ההסטוריה, כחלק מהחיים בתרבויות פטריאכליות…

הראמיין וונדיל ג'ונס אינם היחידים המשערים כי ארון הברית הובא לקהיליית האיסיים בקומראן

האנושות חייבת לאמץ את פיזיקת השדות המאוחדים וללמוד לשלוט בשדות הכבידה במטרה להשתחרר מהכורח לחיות על פני השטח של פלנטה ולהיהפך לחלק מקהילה גלקטית

אמנות הקעקוע העכשווית מחברת בין תרבויות גיאוגרפיות, מגמות ושפות אמנותיות שונות ואף מנוגדות. הגוף המקועקע במאה ה21 עושה שימוש וירטואוזי בתולדות האמנות

בחינתן של תרבויות הקעקועים השונות במרוצת ההיסטוריה על פני הגלובוס, מעניקה לנו את היכולת לבחון את נפש האדם

נובטת כיום מגמה חברתית חדשה המאמצת בחום את ז'אנר הקעקוע ומכירה בחשיבותו. התערוכה קעקועים מציגה עבודות אמנות של אמנים מישראל ומחו"ל אשר מתייחסים באופני ביטוי שונים לאקט הקעקוע וחושפים את מגוון המניעים הפנימיים לעשיית קעקוע בהקשרים של הגדרת זהות אישית, לאומית, מגדרית, חברתית, תודעתית ורוחנית.

התערוכה מתמקדת בהיבט האנססטורי (קדמוני) של קעקוע. תרבויות שבטיות בנויות במעגלים היוצאים זה מתוך זה, בדומה לטבעות בעצים. האינדבידואל מצוי במרכז, כשהוא עטוף במעגל חיצוני המקיף אותו: מערכת שבטית קולקטיבית. המעגל החברתי עטוף במעגל חיצוני נוסף: המערכת הסוציו- דתית, המבטאת את תפיסת העולם הקוסמוגנית והמיתולוגית של השבט. הטוטם השבטי הוא ייצוג ויזואלי ארכיטיפי של התרבות – המוקד ולב ליבו של השבט והוא כלי אנססטורי קולקטיבי להעצמה אישית וחברתית. הוא מושך אליו התחדשות תאים, בריאה אינסופית, חיבור בין העבר והעתיד. הטוטם הוא ייצוג כפול: הזוג הזכרי/הנקבי המייסד, שזיווגם יוצר תרבות8. הנושאים המיתיים הגרפיים שמעטרים את הקעקוע השבטי, הם הדוגמאות הלקוחות מהשפה הטוטמית (שהיא הדקדוק האוניברסלי-הסמלים והארכיטיפים של התרבות). בהקשר זה, קעקוע הוא מעין "טוטם אישי". טליסמן של זיכרון וחפץ של העצמה. בעולם השבטי, קעקוע הינו חלק מטקס מעבר וחניכה שמאני, לאורך שלבי החיים.

משחר ההיסטוריה היה הגוף המקועקע דרך להאדרה ולהגדרה אישית וקולקטיבית של האדם. מקורה של אמנות הקעקוע במסורות טקסי מעבר וחניכה שמאניות בתרבויות ילידיות; כל עבודת קעקוע ברחבי העולם מכילה בתוכה פיסות תרבות והיסטוריה ומגלמת גם ערכים אישיים, חברתיים, אקולוגיים ורוחניים.

יתכן כי מנהג קישוט הגוף מרחיק עד כ 100 אלף שנה אל העבר ואף יותר. קונכיות וכלי עצם שהתגלו במערת בלומבוס נמצאו כשבתוכם שרידים של צבע שהוכן מאוכרה אדומה. ארכיאולוגים משערים כי המערה שימשה כסדנה להכנת צבעים.